א. כמו בהרבה סיפורים על מוהרא״ש זצ״ל, גם הסיפור הזה החל בקונטרס, חוברת דקה, עם פונט מיושן ומעט שברירי שהשווה לתוכן הכתוב ארשת יראה, יראת הרוממות.
לימים ידע גיבור הסיפור, שלדעתו, הקונטרס התגלגל אצל עוד כמה אנשים בעלי נטיות אובדניות, כמוהו, אך עוד חזון למועד.
השפה הפשוטה! או יותר נכון, הלכאורה פשוטה!
״בני ובנותי היקרים עליכם לדעת ש...״
היווה המשפט שקנה אותו, הדיבור בגובה העיינים, היישר ללב! יתוודה בעתיד בגילוי לב.
שכן מאז היה ילד, לא זכר חיבוק אבאי רחום, גם לא זכה למילה מפרגנת של אמא.
בית קר כזה ומנוקר, שהילד הגדל בו מרגיש מטרד או סתם צל של שוכניו.
נוף מולדתו היו מנעד רחב של צלילים ומראות, החל מעיניו החודרות של אבא, שריצדו בחוריהן ללא מנוח, תדיר, כתרות אחר רעיון עסקי חדש.
״אני חייב לעשות ׳מכה׳!״ היה המשפט שחזר על עצמו מדי יום מפי אבא בעצבנות עצובה מצד אחד, ובערגה שמימית משהו, מאידך גיסא.
בשכלו ובדימיונו הילדותי, ראה בזוג עיניו של אבא, מאין עיניי בדולח צלולות, אבני חן מבריקות, המשקפות בבבואתן פנינות יפיפיות לרוב ואסופת יהלומים נחשקת, לאלפים ולרבבות...
״עיניי האדם הם פתחו של הלב״, תשקיף!
ליבו של אבא׳לה, כך הסיק הילד המסכן, היה גדוש ומלא, בצע, כסף וממון!
״שמו של אדם-מהות נפשו״ וסילבר, שם המשפחה, לא סתם, הלם אותו ככפפה ליד.
מכל מסת החומר הזו בחלה נפשו של הילד יחיאל, דק הגיזרה ומהיר התפיסה, נפשו כספה לגדולות ולנצורות מצרור כסף הבא והולך, זוזים על שם שזזים, מפה לשם מהכא להתם.
אך כל אימת שהיה מגיע עלם החמודות מהחיידר השכונתי, אביו, כמו בחינוך כפייתי רובוטי, מכניס היה לכיסו ׳צעטל׳ עם שורות צפופות. שלא פעם הבזיק בראש המתוחכם, מחשבה קונדסית, ללוקחה לגרפולוג אשר בשכונה מעבר לגבעה. לראות סוף סוף על פי הכתב המסורבל והאלים, מדוע אבא כ״כ תאב בצע, מדוע הוא מתייחס לכל דבר שיביא לו כמה שקלים בכובד ראש ורצינות ואל בנו מתייחס כעול וכמשא.
בחיידר, כך חשב לעצמו, אלה אינם הערכים שהמלמד מנחיל, אז מדוע בבית זה אחרת?!
בהילוכו הכפוי והשמוט, בעיקר נפשית ומנטלית, צריך היה לעבור במפתנה של האלמנה רבקה פויירשטיין (שבעלה נדרס למוות שנים קודם, סיפור ידוע ומצער משנות השבעים) ולגבות ׳שכר הלוואה׳ שם קוד מכובס ומרושע לאחד מאיסורי התורה המפורשים (שמות כ״ב כ״ד).
נבירותיה וחיפושיה במגירה הריקה של האלמנה פויירשטיין, תוך קריאת תהילים לעילוי נשמתו של בעלה המנוח אחר סכום שאותו צריכה להשיב בהצמדה וריבית מופקעת. יצרו אצל נפשו של הילד הרך, דיסוננס בלתי אפשרי ואפילו סטייה עתידית כבגיר, בייחס הנכון לפרופורציות בכוחו מהותו ומשמעותו של הכסף כפקטור נוסף בחיי החומר. המחשבה על כך שאביו עושה מעשה נבלה, תוך כדי פרץ מחשבות ניגודי והירהורים בלתי נשלטים של בעד ונגד. האם נכון הדבר, אולי לא, ושמא כך נוהג העולם ועם כך צריך להשלים, על פי כלליו של הג'ונגל האנושי, חלשים חזקים, טורפים ונטרפים, פרייארים ושרלטנים.
והנער נער, קטן רך ודק ונפשו מבקשת את מצוקתה בסערה, אך אין איש שומע ואין לב מכיל רגש של זאטוט זה.
ה׳בהלה לזהב׳ המתחדשת בנשיאותו של אבי המשפחה היית בשיא מירצה, וגלגלי המח עבדו שעות נוספות.
ומכתובת לכתובת, מאלמן לגידם לחרש ולקטוע רגל, למחוברת הדיאליזה ותשוש הנפש, עלובי החיים וצלליות אנוש שאפילו הבנק פסק לספורן עם תזרים המזומנים השוצף קוצף אצלו בכספות.
כל המעוקות הללו ועוד, שלא סופרו, לקחו ממנו ועקרו את טיפת החמלה החסד והרחמים ועמה למצער את הילדות ומשובת הנעורים וכשהגיע לוועד ג' בישיבה, אמר לעצמו די וחדל!
ב. החיוך הלבבי ותנועת גופו הקלילה כמו ומשכו את צומת ליבו, טוב לב ואופטימיות נשפך מההלך למלוא המרחב וגדשו עד להיפקע.
תחילת שנות השמונים, מפיץ עטור זקן זהוב ועטוי חליפה חסידית קלאסית עצר בעדו. דיברו רך וענוג כחלב העיזים ומתקתק כדבש ההדרים בשיא עונתן ״שמי שמואל דוד הלוי יונגרייז ואני מתלמידו של מוהרא״ש שליט״א, יש לי חוברת נפלאה עבורך״.
אז לקחתי! יאמר לימים, לקחתי כמצוות אנשים מלמודה, כי לא נעים להשאיר יד מושטת לכיוונך, לא יותר.
כיוונו המדוכדך היה חד משמעי וחד צדדי, שכונות הצפון של ירושלים. הם, שהיו בשיא בנייתן אז, היוו היעד עליו בנה. בנה, לפרק את פתיל חייו הקצר והדי מרגיז, יש להודות.
השובבנות הישיבשערי׳ת שלו והרקע הירושלמי שבדמו, פלטה ממנו חיוך מריר ומקורי, שאם כבר לגמור, אז בצניחה מהגובה...
בגרסת, האכול והעוף כי תכף אמות...
וכשאבא יבוא עם השפכטל לגרד אותי מאיזה קיר חצי בנוי במתחם הבניה, שידע שלהיות קבלן מצליח, כמו שדקלם חזור ודקלם לאמא כל פעם על שאיפותיו הגרנדיוזיות, ידע אל נכון, מדוע עשיתי זאת.
״אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה״!
אבל יש הפי-אנד!
הקונטרס ״למה להתאבד״ שקבל מידיו של המפיץ שמואל דוד הלוי יונגרייז ז״ל ייצרו את הטוויסט. אמנם בשנים הראשונות לטובה, אך כמו בשעון חול, שוב היה דינו להתהפך בזמן מין הזמנים. כי היא זכות קיימו, ויש מי שיאמר, שהגנום, שהגן האנושי חזק יותר מכל חינוך, תפיסה, אימון, או מתודה חברתית.
אופי זה לא עוד סוג של יופי.
ג. ״ככלב שב על קיאו - כסיל שונה באיוולתו״, לאחר ׳החזרה בתשובה׳ האורות הברקים והרעמים, שנים של לימוד ׳סדר דרך הלימוד׳ ׳חצות׳ ׳התבודדות׳ מתוך ייעוד מטרה וחשק בזכות ספריו ועצותיו של מוהרא״ש זצ״ל, שאותו גילה רגע לפני כיבוי האורות וליקוי המאורות על נשמתו שלו, על ידי עצמו רח״ל, חזר לסורו.
׳אפקט הנחיתה׳, כך מגדירים האסטרונומיים, את התהליך בו חלק נכבד של אסטרונאוטים לא שורד, את הלחץ האטמוספרי שבין מעטפות היקום. או בשפת נפשה הפשוטה של החסידות ׳הרצוא ושוב׳ על נפתולייה הרוחניים העמוקים, גם יחיאל לא שרד. כמו רבים וטובים המחפשים ומשתוקקים אחר המשמעות שמעבר, אחר האור האלוקי המנחם מחמם, מכיל מחבק, בוער דולה ומשקה.
ואז הוא מתרסק, מתפרק מתפזר, עד העצם ועד בכלל.
שוב חזר לבית אבא, ל׳בית מדרשו׳ של אבא. לעולמו הקודם הקודר, קולו המונוטוני והמעצבן של השגרה השוחקת, התחרותיות, המעמד הקהילתי והעסקי של המשפחה שנפגע על ידי כמה דיני תורה משפילים ומפורסמים, שלפי דעת האמנים (ביניהם מרדכי בן דוד) שלהם הפיק אבא קלטות שמע ( חברת ההפקה ׳פז פז׳, שוב גם פה, השם מעיד על המהות כמו שם המשפחה, יש מי שיאמר...) ו״גזל אותם לאור יום״, כלשונם, על ידי כל מיני טריקים שטיקים ומעשה לבן הארמי בשעתו.
הפוליטיקות הקטנות במשפחה, הרעייה הצווחנית שלא הפסיקה לצעוק אצל הדיין ורב השכונה, שמקח טעות בדבר שכן ״בן תורה בקשתי! ומה קבלתי? קנעקאר ועסקן בגרוש! שמערבב ומערבב בכל דבר ורחוק ככל שיהיה״.
ד. בקעת יבנאל אשר בחלקת שבט נפתלי, ציון דרך היסטורית במנוסתו של סיסרא שר צבאו של יבין מלך חצור בקרב המחונן מול דבורה הנביאה וברק בן אבינועם וצבאו המצומק במעלה קן הנשרים שעל התבור (שופטים ד׳, ב׳).
אמצע שנות השמונים של האלף שעבר.
במעלה רחוב המייסדים, מול בית העם ומתחם השמירה מהתקופה המנדטורית.
התגודדות אנשים בפעם המי יודע כמה, על דלתה של משפחת שיק שזה עתה הגיעה לעיירה הגלילית, המפורסמת בנידחותה והאבק שעל משעוליה וזנבות תרנגולותיה וכל אשר בה. המשפחה התקבלה בקבלת פנים חמוצת פנים.
רעש מהומה בראש הגבעה, האיכר יואל צימרמן השריף הבלתי רשמי ובנו של שמואל צימרמן האגדי, המיניסטר והאיש החזק של המושבות כולן ועמו כ׳צידה לדרך׳ עמוס מוקדי, במוקד הוויכוח.
האספסוף שבתווך, כמו קהל מעריצים לאומני, שבא להגביר ולהמריץ את האש והגיצים ורק לשם הקרנבל, באה החבורה.
יואל, שרגיל היה להכניעה גם את שרירני יבנאל המגודלים ביותר, שעל כך יתפרסמה שמה ל׳שבח׳ בין היתר באותן ימים. זע באי נחת, מול האדמו״ר הברוקלינא׳י הצעיר בעל העיינים התכולות, שכמו ירה כריזמה רק בנוכחותו, עוד בטרם יפתח בדיאלוג עמם.
יהיה פה דם! אומר מוקדי ששערות שיבה גדשו את פדחתו עד מפרקתו המוצקה, כיאה למחזיק במגל הטורקי וברובה הבריטי מרבית חייו.
תאמר להם, לוחש הרב שיק מוהרא״ש זצ״ל לעוזרו באקצנט איידישאי מתגלגל בשקט אך בקור רוח, שקניתי את האדמה הזו, בדיוק, אבל בדיוק, כמו שאבותיהם רכשו את אדמתם שלהם, מהברון רוטשילד מפיק״א או מיק״א!
אז מה רצונם?!
מכספי שלי שחסכתי פרוטה לפרוטה!
עבור ילדיי ונכדיי! בדיוק כמותם, כמו כל האדם!
עוד תאמר להם, שאיני מפחד מאיש, אלא רק מהקדוש ברוך הוא, אבל רק ממנו, בהצביעו כלפי מעלה.
והחסידים דשם, מעידים היו, בשעת סילודין בסיפורי החסידים, שלאחר שמוהרא״ש ז״ל נכנס לביתו, נראים היו פניהם של שני ׳השכנים׳, כפרצופם של ארבעת המלכים אחרי הקרב באור כסדים, עם אבי האומה בכיר האבות.
רק איתן יצחקי ה׳שבותניקא׳י׳ השכן ממול זכור לטוב, צחקק לעומתם, מול חבריו שכניו, באומרו, ״אדמו״ר גיבור זה, גיבור! לא פחות ואולי אף יותר מלוחמי תש״ח שגירשו הערבים, שהיו מצלפים בנו מרמת סירין״.
ומאז שלום בין בית יצחקי לבית האדמו״ר החדש שהגיע לשכון בבקעת יבנאל.
ה. ימים ספורים אחרי, מול ביתו של מוהרא״ש זצ״ל, נצבע ההר באותיות קידוש לבנה, כרזה גבלס׳ית תעלומתית מרושעת, שהקונוטציה הברורה למשנתה של המפלגה הנאצית היית כמו שזורה בתוכן הטקסט.
׳שיק החוצה׳!
יודעי דבר מספרים, שבבוקר, שמוהרא״ש זצ״ל קם וראה את הפשע אמר כך ולא ייסף: ״אם עד עכשיו לא בהכרח שהייתי נשאר לדור פה, במיוחד אחרי קבלת פנים קרה ומרושעת, מהיום שמי ושם זרעי יהיה כאן ולא יזוז לעולם עד ביאת משיח, ׳שיק׳ הוא ש׳ם י׳הודי ק׳דוש״ הם ודאי לא יצליחו אך גם בעתיד, אנשים שגדלתי ינסו ובסוף יכשלו לזרוק את משפחתי מיבנאל״, והיה הדבר לפלא.
אך זו היית רק יריית הפתיחה, של מערכה עקובה מתלאות ומעשיות הסכמים ומלחמות, פנימיות וחיצוניות, שעד היום מולידה פרקים ותתי פרקים למכביר.
על רקע היסטוריוגראפי חצוב בסלע ויש מי שיאמר בדם, שתואר ״בקיצור האומר״, מגיח לפתע יחיאל הילד שבגר ונעשה הכפיל של אבא!!!
הקווים המקבילים, שעוד דור שניים יסורטטו ויועלו על נס, על ידי גדולי חוקרי החסידות בני זמננו, בין הבעש״ט זצ״ל מחדש תנועת החסידות, לבין דמותו הרבגונית ופורצת הדרך בכמה וכמה מישורים. הן חברתיים והן תאולוגיים-דתיים של מוהרא״ש זצ״ל, הם ללא ספק עניין של זמן ומחקר לרציניים שבין חוקרי האישים ומנהיגים בישראל בעת החדשה.
פרץ המחקר העכשווי האינטלקטואלי-אובייקטיבי על ר׳ נחמן מברסלב כמו הנהירה העממית מכל רבדי העם היהודי למשנתו ההגותית (במיוחד זו החברתית, מציאת כף זכות, מציאת הטוב בזולת, חיפוש הנקודה האישית של כל פרט ומשמעותו מול הכלל וכו׳ וכו׳) הם רק דוגמא קלאסית שהעולם עגול ומתנהל במעגלים.
בבחינת ״אין חדש תחת השמש״ ותמיד העולם ׳המחפש׳ יחזור לאי אלו דמויות מפתח שייצרו את הגלגל, את השיטה, כך גם אל מוהרא״ש זצ״ל הם יגיעו גם יגיעו, עניין של זמן.
בדיוק כמו הבעש״ט זצ״ל שדאג לחומר לא פחות מלרוח, כמשפטו של המגיד תלמידו של הבעש״ט זצ״ל ״חור קטן בגוף חור גדול בנשמה״ ועוד כהנה.
להציל את מושק׳ה מדמי החכירה המופקעים של הפריץ, להעלות את רוח היהודי הנודד הבודד, טפח מעל החיים המדכאים ולהעביר בטוב יחסי, את ימי הגלות או הגול׳ס שלא נגמרת לא מסתיימת.
ללוותה באמירה חסידית משובבת נפש, אולי בווארט שנון או פרפרא תנ״כית שתפרה את המוח הצמוק וקטן האמונה מעומק עמוק הגלות או לחילופין בהלצה יהודית אוטנטית, שתעלה חיוך ושמחה על דיוקני אנוש מפוסלים כמעט קפואים בקרח, אחרי אלפי שנות גלות בנכר.
ו. כך בדיוק מוהרא״ש זצ״ל אסף מהיקב ומהגורן של החברה הישראלית, את אנשי השוליים, את שבורי הלב והכנף ואספן אל חיקו, את השאריות או יותר נכון, את פליטי קו הייצור של כור ההיתוך הישראלי, שלא עלה יפה. את בני עדות המזרח שמלכתחילה לא שולבו יפה במדינה החדשה משלל סיבות, קשיי שפת, תרבות וכו׳. את בני הקיבוצים הצעירים, שלא עמדו בקצב מספק מול הקפיטליזם הרצחני, שנוצר אחר פיקחון התעתועים מ׳תורתו׳ החברתית-כלכלית האוטופית לעולם שוויוני וצודק של קרל מרקס וחברי הגותו הקומוניסטים.
בנים ובנות לניצולי שואה שצלקות אבותיהם דלקו אחריהם כקלגסיו של איוון האיום, בני חסידים ומיוחסים, בני ליטא למדנים, שחיפשו את דפיקות הלב מטיבה ומהותה של היהדות הפנימית, כל פעם מחדש.
כך קמה לה בכל העולם, איפה יותר היכן פחות, תנועה עממית-חברתית-דתית שנתנה פתרון מה, לצלקות שהותירה השואה מצד אחד בפן הרוחני והשאלות האמוניות הנוקבות שכמו ריחפו בחלל, אך לא דוברו ונספרו לפרוטות, ומצד שני ההתמודדות מול התופעה של הציונות שכמו הוכיחה עצמה, כאחותה הבכירה והמוצלחת מול החרדיות ׳הכושלת והמנוונת׳, שהנה החומות אותם העמיד ה׳חתם סופר׳ ערב ההשכלה, אוטוטו, קורסות אל תוך עצמן בקול תרועה רמה.
ומי אשר ימציא הגלגל מחדש?!
היכן המנהיג?!
היכן הוא בעל שאר הרוח הלזה?!
ואז בא מוהרא״ש זצ״ל והעמידן על אחד, ״בני ובנותי היקרים עליכם לדעת שאין עוד מלבדו...!״
...פשוט אין!
ז. ו״מאיגרא רמה לבירה עמיקתא״.
יחיאל אף פעם לא גר ביבנאל, גם לא תכנן כך אף פעם.
הוא שולח את אחיו מוישה, טיפוס חייכן גם תוך כדי שנתו, שלא מזיק לאיש, החוליה החלשה של המשפחה. אדם לא פרודוקטיבי בעליל כזה שלא יועיל לעקי המשפחה הענפים המצריכים אינטלקט בסיסי ואף יותר. הוא מנחה אותו שיבנאל ואנשיה זה בדיוק הסגנון שלו, הטמפרמנט האנושי-חברתי שהכי מתאים לו ולקן שבונה עם רעייתו.
עצלנים, תמימים, בטלנים וקצת מוזרים כאלה, מממון אינם מדברים ואינם שחים, אך בקושי, אולי כדי מחייתם הצנועה.
תוך זמן קצר מאז אחיו מגיע, ממוקמת תשתית ומיני מעוז משפחתי במתחם ״היכל הקודש״ אשר ביבנאל.
כל חדר פתוח שלא היה מיועד למשהו מוגדר, ננעל במנעול, כאילו ביתם הפרטי.
אחרי דין ודברים, תחת הרדאר כמובן, עם ההנהלה שהיית בזמנו (לבן הארמי) מקבל מוישה חדר צדדי, לא לפני שאלפים שקלים ׳עוברים בעלות׳ מצד לצד.
חדר צר שכאילו הקבלן והאדריכל שבנה המשכן חשב גם על מעורה לעטלפים בצד הבנין מסיבה כל שהיא.
בה הוא, מוישה, מכניס ומוציא, מוציא ומכניס, השד יודע מה...
והשד יודע, ודאי יודע. הרי זה במשפחה מקצוע ההקלטות, התיעוד והווידיאו הוא מקליט ומקליט, מתעד ומתעד, ולא מפסיק להקליט, דרשות, נאומים, תמונות, ווידאו, ואת הכל הוא שומר צמוד לחזה, משחרר במסורה ורק בהוראה מגבוה...
ביום מין הימים זה יהיה שווה הרבה.
איך בדיוק?!
בזאת, יש לסמוך על הכוורת בירושלים, שם ידעו בדיוק, איך ומתי לשחרר את החומר ובאיזה פורמט.
וכלל שהעליה נעשית קשה ותלולה, קונצרן המשפחה גדל וגדל וגדל.
החל מאדמות חקלאיות מיועדות להפשרה שנרכשו ברומניה אחרי קריסת שלטונו הקומוניסטי המדכא של ניקלאו צ׳אושסקו ב1989 ופתיחת השווקים למערב וישראל, עובר דרך עסקים שמוטב מכבוד הקורא שחלילה לא נכשילו ב׳לא תתרו׳ וממשיך בלא פחות מ-16 עמותות שנפתחות על ידי רשם העמותות לצדקה עבור עניי...יבנאל תובב״א, 16!
ח. 2003 אוטובוסים עפים ומתפוצצים ברחובות ישראל בקצב של פעמים ביום. למנהיגות בישראל ברשות ראש הממשלה והגנרל לשעבר אריאל שרון אין כלים מול מפגעים בודדים או תא טרור קטן שמתארגן מהרגע להרגע. העם בייאוש ופונה לארגז הכלים הרוחני, אולי ובודאי בו יימצא הפתרון, או לכל הפחות חלקו.
מוהרא״ש זצ״ל קבל את הקמיע כמתנת שמים, ושוב מופיע יחיאל, מנוסה יותר, בוגר יותר, ומחוייב יותר.
הרבה כסף לבנק הוא והמשפחה חייבים, מכמה עסקים שלא פרחו ועלו יפה.
הסיכום היה שהוא מייצר קמיעות ומוהרא״ש זצ״ל אחר שנתן לו שמות הקודש, יברך אותם פיזית מעל שולחנו הטהור, גם המחיר למפיץ היה אמור להיות סמלי (ארבע שקלים לאחד!)
שכן המחיר לייצור לא עולה על כמה גרושים, הרצון לעזור לעם ישראל הנתון בצרה הרג ורצח, וכן העזרה לפרנסת לאנ״ש.
18 ש״ח זה בגימטריה ח״י!
רק השאלה המהדהדת את מי היא מחייה?!
ושוב תאוות הבצע הפילתו שדוד מול הסיכומים. כמות המריחות והתירוצים למוהרא״ש זצ״ל מדוע ועל מה נוטל יותר משסוכם וזאת על מה ולמה? יכולה בקלות למלאה מחסן ממוצע של תנובה במיני ממרחים.
ט. השריטה הפסיכוטית החולנית משהו במציצנותה, בא לידי ביטוי, בהכנסת חדק אפו החד והחטטן ביחסי המשפחה הכי רגישים ואינטימיים של הצדיק זצ״ל, כאילו ואצלו בבית, כמו בעצם בכל בית נורמלי, כן, גם אצלך הקורא המתייפיף המושלם, ואין יחסים מורכבים?! מי פחות מי יותר, ובודאי במשפחה שדלתה פתוחה למען הציבור 24/7 כל שכן וכל וחומר בין בנים ובנות נכדים נכדות כן ירבו, שאביהן סבם, הקריב עצמו כפשוטו על דבר שאינו... הם עצמם! אוי כמה מפליא, אי שם, רחוק מהעין רחוק מהלב...
רק מי שיושרתו המצפונית לא פעילה ואו לוקה בחסר מינוס, ימשיך לצקצק בלשונו.
יש לו את הזמן והחוצפה באין ספור אירועים במשך הקשר רב השנים והתהפוכות, לייצר משברים יש מאין בתוך המשפחה, חסידים קרובים שהיו עדים למעשי נבלה אלו (עד שאחד החסידים, שנפטר מזה שנים, אף שבר את אפו לאחר שראה איך מסכסך בין מוהרא״ש זצ״ל ואחד מחתניו בצורה מרושעת על לא דבר, עד שלא דברו בעקבות כך שנתיים ימים!
מוהרא״ש זצ״ל כעדות החסיד רק חייך ואמר אף שנדחף במקום לא לו, לא נורא אם יוכה פעם אחת)
שאלו פעם את מוהרא״ש זצ״ל מדוע הוא נותן לאיש להכנס ביחסים המשפחה בצורה כה מכוערת ומפלגת, בין הגיסים, האחים, האחיות, ואפילו הרבנית זצ״ל.
מכניס טריז בדיפלומטיות וכאילו באכפתיות, ובצורה מרושעת חורץ תלם בחוזקה וכמה שיותר עמוק, ומעל מפזר זרעי שנאה ואיבה בין בני המשפחה, משקה במי קולחין סרוחין ומדשן במרץ ובגלגול עיינים כאילו וידו לא במעל ואז עוצם את עיניו הצנופות בחוזקה כ׳חסיד שוטה׳ ובלבו השטני מאחל ומתפלל שהגידול יהיה משביע רצון...
יש לו מחלה, השיב הצדיק, הוא חושב שהוא ה״עושה שלום״ שלי, פסיכולוג של המשפחה, אז חושב.
״אדם שרואה רק כסף וכסף וכסף, קשה לו להבין מדוע הבן לא מבין את האבא, או האבא לא מבין למה הבן מושך לשם או לשם, הוא לא נמצא בביתו רוב הזמן ולכן גם לא מבין את הרגשות המורכבים הללו שיש בתוך כל משפחה באשר היא, רק מבין בממון״.
י. כולם זוכרים את הסמס, אם תרצו ״האקדח המעשן״ המפליל, שאומר (רוח הדברים) לא לשכוח מי תרם לנו את הת״ת ובמי צריך לבחור, תעשו כצו מצפונכם.
אז אם לא כולם זוכרים, והאלצהיימר מרצון, עובד באזורינו שעות נוספות, אז נזכיר.
מדובר על סמס שנשלח מחדרו של מוהרא״ש זצ״ל בבוקר הבחירות האחרונות לתפוצה רחבה של אנשי אנ״ש על ידי... ׳הגבאי׳ ״מרוקן המקררים״, כפי שכונה בחצי חיוך על ידי שאר שוכני הבית וזאת מסיבות שאין טעמן משאיר מתוק וטעם טוב בפה.
אם עד כה, נזהר שהאינטרסים הפתלתלים שלו, לא יתנגשו חזיתית באינטרס הכלל ציבורי שמוהרא״ש זצ״ל הוביל ביבנאל ובכלל, והיה מהלך בין הטיפות כבקיא ורגיל וזקנו מחודד ושואב מלוא חופניים ממדעני העולם וטוב הארץ לטובתו ועל הדרך משאיר, כמה מהפכני ומקורי, ׳שירים׳ לצדיק.
הרי שבשלב הבחירות שכח ה׳גולם׳ מי ייצרו, ואולי גם פחד מהמחשבה שארבעים הדונמים שרכש כמה חודשים קודם, יהפכו ל׳פיל לבן׳ בצדה הדרומי של המושבה ולדבר שאין לאיש חפץ בו.
י״א. ומעשה שהיה, כך היה: כמה חודשים קודם הבחירות ביבנאל, גמרו אומר במשפחה, לאחר שהכינו סכום כסף נכבד שהצטבר מאי אלו ׳עסקים׳. נדברו להשקיע בנכס אסטרטגי. רוצה לומר: תשואה שאין בה חשיבות של ממש כאן ועכשיו, אלא נכס שיהיה שווה עוד שנים רבות הון רב. פירות עבור הבנים הנינים ואף מעבר, הניני נינים.
שוב יבנאל היא הכתובת, אלא מה?!
נזכר מר יחיאל, שתחת בית העלמין שם יעד לו מוהרא״ש זצ״ל חלקת קבר. הוצע לו בעבר, בעת שיטוטיו הליליים ביבנאל אחר עוד מן ׳הנוצץ הנוצץ׳ הזה, לרכוש ארבעים דונם חקלאי.
אך אינו חקלאי מגודל שפם ומקוצר מכנס, מה לו ולחקלאות, דשן ומלאכת השדה המפרכת, אז מה עושים?!
נזכר החסיד, שחסיד הינו!
ומה עושה ׳חסיד אמיתי׳?!
נו, מה?!
חושב, חושב בדעתו מה הביזנ׳ס הבא אחר שהרבי, כבר לא יהיה בין החיים, או במילים יותר עדינות, לא יהיה רווחי!
שכן, המיגומטר יהיה עם השנים לא כזה רלוונטי, אותו בנין עצום באומן, שללא ספק היה גולת הכותרת מבחינת עסקיה של המשפחה עם יבנאל הצדיק ואנשיה.
וממחשבה למעשה עובר לעשייתה, כמובן ללא ברכה וללא שם ומלכות, קונה את הארבעים דונם מתחת לרבי בחייו!
שוב?
בחייו!
אך...הברוך! גיוועלד, אוי ואי זמיר!
רק למפרע, לאחר הרכישה, מתברר ש׳תחום המתאר׳ של הקרקע לא בדיוק כך, וזה פה וזה שם...
בקיצור ״תחמנים גדולים ממך, יש יותר מנחשים״ אומר הפתגם וגם צודק.
בקיצור, אם לא מפעילים מרפקים, אבל כמו שצריך, הנכס החקלאי יופשר כשעצמם הלוז של מר יחיאל תכלה ותאבד.
י״ב. תזמון כה מושלם עבורו, לא היה יכול להיות טוב יותר. הבחירות היותר אמוציונליות וסוערות שהיו כאן (נאום המקל וכו׳. היו רק החלק היותר משעשע בבחירות אלה, שהציבור חשוף היה אודיותיו, מלפני הקלעים) כמו גם לא יהיו בעתיד ביבנאל עוד.
מסיבה השמורה עם הצדיק, העדיף מוהרא״ש זצ״ל להציג מועמד משלו. מישהו חדש, אחר. משכך, החלה מהומה ופחד אשר לא זכורה בבקעת יבנאל המנומנמת באופן יחסי, מאז ערב פסח, י״ג ניסן תש״ד. בבוקר בו הקיפו כוחות הצבא הבריטים את בית משפחת לונץ (על יד המשטרה היום) וריסוס שני לוחמי הלח״י מנחם לונץ ושבתאי דרוקר, כאילו והיו שדה תלתן טרי, השם ישמור.
בעצם הכל שיחק לטובתו, בדיוק ׳המוח׳ (כך מכונה במשפחה) אחד מאחיו היותר ׳מוכשרים׳ התפנה מניהול פרוייקט בחו״ל, אותו הוא הצמיד לראש המועצה המכהן על מנת שישמש לו ׳כראש מטה הברסלבים׳, שם מפוצץ כזה, שאיתו חשב לבוא ב׳נדוניה׳ בעתיד, על מנת שיעזור לו בהפשרת הקרקע שתחת הציון דהיום, כך חשב על דעת עצמו.
היה זה בעצם שילוב אינטרסים מובהק, של כמה וכמה גורמים שלא כאן המקום להרחיב אודותם, החל מאנשים שלא פרגנו למועמד, סתם כך, מקנא אישית אולי קטנונית בלתי ברורה.
לשונות רעות כאלה ואחרים על משפחת המתמודד, תפונים ומגדנות ג׳ובים ותפקידי שחשבו מי שחשבו, שיקבלו בבוא העת וכן על זה הדרך, כיאה לצערנו לבני אנוש ילודי אשה קרוצי חומר.
וכסף גדול שזרם בין ראשי משפחות וקומונות למיניהם בתוך הקהילה מאי אלו גורמים...
״הכסף יעוור עיני חכמים וכל שכן טפשים״.
באם נבחן את הבחירות במספרים, בריאל-פוליטיק. בלי לעשות הנחות לאיש, אין ספק שמספר הקולות שהיו בין ההפסד לניצחון, הם אלו הקולות ש׳ערקו׳ מהכא להתם, בתוספת צנועה ש׳צד החתן׳ הבטיח להביא ולא צלח בידו, פסיק נקודה!
י״ג. מוהרא״ש זצ״ל אמנם לקח די קשה את תוצאות הבחירות אך מהר מאד חזר לעולמו הטמיר והנעלם כאילו לא אירע דבר, כאשר לא שוכח לומר לסובבים שמי שהרס, גם ישלם.
יכלה הנייר והמה לא יכלו, פרשיות רודפות פרשיות, תחמונים חדשים משכיחים שקרים ישנים, טימרונים להזיז את ההוא בשביל להשיג את הדבר הזה וכו וכו׳.
והכל מרחוק, משלט רחוק, מפרברי ירושלים עיר הקודש...
י״ד. חסידים ראשונים כשהיו נפרדים מרבותיהם, כלומר כשהרבי היה מסתלק לעולם שכולו טוב כולו שבת, לחיי עולם הבא. נהגו בעלי צורה בעלי תריסין, לקבל קבלות על עצמם, קראו לזה ׳קבול׳ס׳ או בחצרות אחרות נקראו בשם ׳עבודות׳ או דמי פרידה.
אצל האדמו״ר ר׳ שלמה מרדומסק זצ״ל היה אף חסיד שהתחכם וקבל על עצמו... את מתת רבו, אך לא עלתה בידו.
ככל לקחו החסידים על עצמם לסיים ש״ס, לפרוש מהחומר כמה שאפשר ושאר דברים בעבודת האדם, עבודת ה׳.
ט״ו. ה׳החסיד׳ יחיאל גם מקבל על עצמו דבר נשגב, תפקיד חשוב ביותר טרם פטירת ׳רבו׳...
אלף, זו לו פעם ראשונה שהוא יוצא ליבשת אמריקה הרחוקה, כך מעיד הפספורט בכבודו ובעצמו.
כמה שנים קודם כש׳רבו׳ היה לאחר התקפת לב חמורה, בקושי טרח להרים טלפון.
אז, כשדרש בשלום הרבי, רק שאל אם נשאר משהו מ׳הקמחא דפסחא׳ שמוהרא״ש זצ״ל ארגן קודם החג, לחלוקה מטעם הארגון היח״צני שלו.
הפעם הוא ער ומפוקס, כמו נשר המביט למרחקים ממרומי צלע הר ותכף נועץ את טפריו בגבייה ומבתרה לגזרים.
הוא נכנס לבית חולים בדרך לא דרך (שוחד!) על אף הרצון של מוהרא״ש זצ״ל וההוראה הברורה, שאף אדם קרוב ומקורב ככל שיהיה שלא מהמשפחה המצומצמת, שלא יורשה להיכנס ובשום פנים ואופן, שכן בחייו היה הצדיק זצ״ל איש של מלכות, הדר ותפארת, מלך ביופיו תחזינה עינינו ולא מתאים וד״ל, ופה נפסיק שלא חלילה נחטא בחטא בו חטא האיש הבזוי, בביזוי וכו׳.
אך כהמשך לאופיו החטטני, הסכסכני, התחמני, הפלגני הוא נכנס ובמתק שפתיים מדובב, מסובב, דוחק. מי כמוהו אשף בנקודות התורפה הרגישות של המשפחה ובכלל מכיר החצר וההתנהלות על מבואותיה חצרותיה וטרקליניה יכול להוציא דוקטורנט על הקהילה, מדבר עם מוהרא״ש זצ״ל על... הבחירות שתכף מתקרבות לכנסת ישראל, אריה דרעי ויחסיו שנעשו מורכבים עם הצדיק לאחר שמסר נפשו עליו טרם חזר בקמבאק הגדול, על משה בנו ועל בתו הבכורה ועוד אישים כאלו ואחרים במשך זמן רב (ומשקר במצח נחושה לאחר שמוהרא״ש זצ״ל שואל בקולו שכבר כמעט בל עימו, אם הוא מוקלט?׳ והוא משיב שלא! מה פתאום מקליט השמים עדיי שאיני מקליט! משיב כאחרון השקרנים בשוק)
ושוב חוזר לארץ. אץ רץ ומנטר כעז צעיר לאולפני המשפחה המשוכללים ׳פז פז׳, תוך כדי שהחסידים האמיתיים מתאבלים על רבם זצ״ל ומעבד על ידי מומחי הקול העיבוד והאינטונציה הקולית, את אחד העיבודים והיצירות היותר מקצועיים בחייו, מסלף, מדביק, מעביר מפה לשם חצאי מילים, רבעי משפטים (ולא שהדברים לא נאמרו כלל, נאמרו גם נאמרו, רק שנופחו וסודרו כפי רצונו של האיש, שישמע כמו שרצה, אבל בדיוק.)
לסיכום: נאמר לגולם (מוהרא״ש זצ״ל גם אמר בנוסף לעוד אמירות קשות ולא תמיד מובנות ש״למהר״ל מפראג היה גולם אחד ולי יש ארבע מאות גלמים!״)
אך היתרון היחסי של הגולם בעולם החי, הוא. שלאחר זמן יצא ממנו פרפר צבועי בוגר ומרשים, שיעוף בשמים ויביט על העבר ויאמר ממעופו וממבטו היותר בוגר, בחכמה שלאחר מעשה ״מה שרואים מפה לא רואים משם״!
ט״ז. יחיאל רצה דבר אחד ויש לומר שהוא הגשים אותו רק בחלקו, האיש רצה בתוכנית המקורית לנער את משפחת שיק ונאמניה מיבנאל לאלתר ולצמיתות, בזבנג וגמרנו. האיש רצה ועדיין רוצה ועובד על לבנות שכונה בשטחים אותם קנה כנאמר לעיל, כלומר תחת בית העלמין כאשר כל ׳המסחרות׳ על שמו של הצדיק ז״ל (כאשר גם ברגעים אלו דופקים כמו שעון שוויצרי! אוטובוסים למרכז ובדרך חזור החתמת הו״ק לשש עשר העמותות אותם הקים במשך השנים על חשבונם של היבנאלים התמימים. מכירת קמעות, אוי, תעלו על אחד האוטובוסים ותראו!)
להקים בית מלון בשיתוף עם איל ההון הצרפתי הידוע סמי סבג (שבינתיים נעצר עד סוף ההליכים בחשד לעסקת ענק בחומרים אסורים) שאיתו כבר סגר חוזה שותפות וכן יחידות צימר מפוארות, שישמשו עבור אורחיו עמך בית ישראל הרוצים בישועת הצדיק זצ״ל, הבאים בתמימותם להשתטח על קברו של מוהרא״ש זצ״ל, וכמובן לרוקן את כיסיהם היישר לארנקו הטפוח וזאת על ידי שליטה של אנשיו בציון.
האיש לא עוצר באדום.
י״ז. המשפחה, כך נראה עד כה, לא מניחה לו להשלטת על המקום. מסתמא, בדיוק כמו שאתה הקורא, לא היית נותן לסתם אדם ודאי לא לאדם שעשה על חשבון אביך בחייו כסף בציניות כה בוטה, להחליט מה יהיה הנוסח הראוי שירשם על מצבתו של אביך או לחילופין איזה סוג שיש יונח על קברו וכל המסביב כך נוהג העולם מקדמת דנא.
ובאמת מוזרים והזויים שם במשפחה שיק, שעושים שרירים בעניין, כולה אבא ש׳להם אפשר לחשוב...
כנראה בכל זאת הם קרוצים מהחומר של אביהם הביולוגי זצ״ל, מידת הנצחתי ואנצח, והם לא ׳נאצים׳ כפי שמכונים ע״י ילדי הרחוב של הקומץ הסיקריקי מטורלל השכל.
י״ח. ובודאי לא יסכימו לזרוק על המקום המקודש ברז׳ט שחור מחורר ומבזה שנלקח מאחד ממחסניו הפזורים אי פה אי שם, כמה ימים אחרי הפטירה, כאומרות לכל מאן דבעי אני פה בעל הבית, אני תפסתי את הצלחת ראשון, כמו איש רעב חסר תרבות ורגש.
כל הפילוגים בין אנ״ש, מחלוקות השכנים, הפיצולים, הפילוגים, ביזוי הרבנים המוצ״ים ודעת תורה, ג'יהאד הילדים והנוער, חוצפה ועזות פנים של ילדים נגד מבוגרים וכו׳, וכו׳.
הם כסף קטן לעומת הכסף הגדול שראה ורואה מול עיניו, הוא האיש שלזכותו יש לנקוף את ׳מניות החברה׳ המדרדרת מיום ליום במדרון בלתי נגמר.
הכל בידו והוא הביג בוס ב-הא הידיעה, שאר ׳העסקנים׳ ביבנאל של היום, הם פיקציה אחת גדולה ׳שחקנים בכאילו׳.
ככלי ביד היוצר ברצותו מפעילו וברצותו משתיקו. ילד גאון יחיאל היה, גאון שהתבגר.
י״ט. ועוד לא דברנו על סאגת המשפטים הכושלת ( ברסלב סנטר!המבנים כולם!) אותם ניהל משלט רחוק על חשבון צדקות של אנשים תמימים (ולא הוציא שקל מהעמותות הרבות שלו! שקל!) כאשר יודע שזה נועד לכשלון, מי כמוהו שרב עם חצי עולם ואשתו מבין בסאגות משפטיות מורכבות, הברנש ידע מראשית המהלך כמה הקייס המשפטי-צוואתי של המשפחה איתן מול המכתב אותו הציג שהיה כמשל ברכות יצחק לעשיו כפרס ניחומים, לאחר ברכות יצחק ליעקב.
שכן כל ערכאה משפטית הפנתה את ׳החברים׳ לדלת הכניסה בבושת פנים וגלגול מדרגות רועש.
אך מה זה משנה? העיקר שזה עושה דה לגיטימציה ודה מורליזציה למשפחה?!
כ. רבות עוד ידובר על שני ה׳מריונטות׳ נטולות האופי, אותם הפעיל מרחוק בצורה כה חובבנית, מכוחו של המכתב שהוצא באילוץ ממוהרא״ש זצ״ל (שוב לא נרחיב שלא נפול בחטא וד״ל) אותה גברת בשינוי אדרת אובססיבית לכבוד תהילה צומי וגיחי הנלחצת מאיושת עלי השלכת כממלאך המוות, ׳אורחת שבאה לסעודה הרגע ורואה כל פגע׳ ילדה שלא גדלה מאז נלקח ממנה בגן חובה הגה הבימבה וחושבת שהגה הקהילה, הוא הוא, אותו הגה הנכסף מגן הילדים.
ולימינה ה׳יאסמן׳, אברך משי שאבד את הצפון והמצפון בריצת אמוק ילדותית אחר תפקיד מיניסטריאלי שעמו ישן בלילה כדובי חמודי רך ומלטף (...מדוע עזב הרב חגי אשר?) שכל אשר יאמר להם הברנש ממודיעין יענו אחריו אמן ואמן כמו בטריאולוג מושלם, על הדרך קיים בחלקם של אנ״ש התמימים את הנוסחה של ספר החינוך בהידור רב. ״אחרי המעשים נמשכים הלבבות״ עכשיו נוסעים לבית המשפט!?
בית משפט!
חתימות?!
חתימה! וכו׳. וכו׳.
כ״א. דחילאק! ממתי הולכים לבית משפט עם מכתב?! מה זה דואר רשום או דואר נע?! רק מתוחכם וערמומי כזה בעזרת עדר גלמים (מי בעלי עניין ומי באמת בתמימות) מייצרים כזה מצב אבסורדי ומגוחך!
ויפיל חלילים רבים איש כפוי טובה זה. נוער, ילדים, נשים ואברכים, שיאמרו מפורשות עפרא לפומא, שחלילה וחס מוהרא״ש זצ״ל גזל מהם כספם במירמה עבור משפחתו. סופו גילה על תחילתו.
תקצר היריעה מעומק רדידות הקומדיה הכה עצובה (בכל זאת אנשים שלמו ומשלמים מחיר יקר!) מעניין איך רבינו נחמן מברסלב זצ״ל אמן הכתיבה המשל והנמשל, היה מתאר את משלו שלו על הסיפור הזה?
בן מלך ובן/ ובת שפחה שהתחלפו???
אולי?!
אם תרצו, זהו חלקו הקטן של הצד השני של המטבע, בסיפור המחלוקת הבלתי נגמר, מאז מוהרא״ש זצ״ל עזב אותנו לאנחות, צד שכולו סילבר אחד נוצץ!!!
