יחיאל זילבר ופעולותיו לאחר מות הרב

המוהרא"ש יחד עם נכדו.

במהלך חודש דצמבר 2014, עשה האדמו"ר, הרב אליעזר שלמה שיק, צעד שבדיעבד ניתן לומר שהשפיע על כל מהלך העניינים לעתיד לבוא. האדמו"ר ואשתו חתמו על צוואות הדדיות, שבהן הורישו איש לרעותו את כל הרכוש שנצבר. בצוואה הזאת, הורישו המוהרא"ש  ואשתו הרבנית את כל רכושם אשר בארץ ישראל לשני בניו של הרב משה שיק, שהיו נכדיו האהובים של האדמו"ר. הצדיק מיבנאל אמר לא פעם בנסיבות שונות ולאנשים רבים, כי הוא רואה את שני הנכדים הללו כיורשים שלו. הוא דיבר שבחם לעיתים קרובות ותמונתם היתה מונחת על יד מיטתו. נאמן לדבריו ולהבטחתו, הוא ואשתו הרבנית חתמו על צוואה ברוח זו. אלא שהצוואה כאמור לא היתה הראשונה. לפני כן התקיימה צוואה קודמת, שגם בה היורשים היו אותם שתי נכדים. ואולם מסיבות כאלו ואחרות הוחלט לכתוב צוואה חדשה. בצוואה שנחתמה בדצמבר שנת 2014, כשלושה חודשיםו לפני מות האדמו"ר, מונה בנו של הרב, הרב משה שיק, למנהל העיזבון. 

במהלך השנים האחרונות לפני מותו, העביר האדמו"ר כספים שהיו לו בחשבונות בנק בארה"ב לישראל. האדמו"ר קנה באמצעות הכספים הללו נכסים נוספים ביבנאל. הוא קנה שני שטחי נדל"ן גדולים בסמוך לבית הכנסת של הקהילה ביבנאל. על אחד מהשטחים הללו הוחל בבניית ארבעה מבנים, שייעודם העיקרי היה לשמש מבנים לצורך פעילות הנוער ביבנאל. באמצעות הכספים שהביא האדמו"ר מארה"ב נפתחה גם חנות למוצרי יודאיקה, "בשם ברסלב סנטר" שמה, שמכרה חפצי יודאיקה וכן את כל ספריו של המוהרא"ש למפיצים וללקוחות פרטיים. כל הפעולות הללו בוצעו באמצעות חברה בבעלות האדמו"ר, בשם "אש בלב קודש בע"מ". 

האירועים מרגע שהתבררה מחלתו של הרב

כאשר התברר כי הרב חלה במחלה קשה ושוכב על ערש דווי, החלו האירועים להתגלגל במהירות. רק מי שיכול היה לעקוב אחרי קצב ההתרחשויות היה יכול להבין את ההשתלשלות ולהגיב בהתאם. שוב, האדון זילבר היה הראשון להגיב להתרחשויות. אחד הדברים שסייעו לו מאד היתה מריבה שנתגלעה בין האדמו"ר לבין בנו, הרב משה שיק. היתה זאת מריבה פנימית מהסוג העלול להתגלע חס וחלילה בתוך כל משפחה. האדמו"ר, בצר לו, התקשר ליחיאל זילבר ותינה בפניו את צרותיו. האדמו"ר לא ידע ולא יכול היה לדעת שהשיחה הזאת, כמו גם שיחות אחרות שהיו ליחיאל זילבר עם הרב, הוקלטה. בהקלטה נשמע המוהרא"ש אומר דברים קשים כנגד בנו, מסוג הדברים הנאמרים בעידנא דריתחא. זה המקום להוסיף שהאדון יחיאל זילבר, שלכאורה היה מקורב ומיודד עם הרב משה שיק, החל בתקופה האחרונה לפני מות האדמו"ר, לדבר בגנותו של משה שיק ולהוציא דיבתו רעה בעיני הרב.

ביום ראשון בשבוע שלפני מותו ביקש הרב מבנו, הרב משה שיק, לנסוע ליבנאל ולטפל שם בענייני הקבורה. הרב משה הסכים, בלית ברירה. במהלך ההיעדרות של הרב משה שיק, הגיע מר יחיאל זילבר אל הרב ודיבר על ליבו בנושאים שונים. זאת למרות שהרב ביקש להימנע מלהתראות איתו. יחיאל זילבר משכנע את הרב למנות את אשר טולדנו למנכ"ל העמותות ביבנאל. זאת, ככל הנראה, לאחר שהוא דיבר קודם לכן על ליבו של טולדנו ושכנע אותו לשתף פעולה. כאמור, יחיאל זילבר הוא בעל לשון חלקלקה ויכולת שכנוע מרשימה.

כארבעה ימים לפני מותו שכנע יחיאל זילבר את האדמו"ר לכתוב מכתב "לכל מאן דבעי". במכתב הזה כותב הרב הצהרה לכאורה, שהוא מעוניין בכך שהמבנים ימשיכו לשרת את הקהילה ולא יימכרו. בהמשך הוצג המכתב הזה לבית המשפט כאלו שהיה מדובר בצוואה חדשה, הסותרת את צוואת האדמו"ר להוריש הכול לנכדיו.

פטירת האדמו"ר, ההלוויה והאירועים שלאחריה

ביום שישי י"ז בשבט ה'תשע"ה, הלך הרב הנערץ המוהרא"ש לעולמו. הוא נקבר ביום ראשון י"ט בשבט, (08.02.2015 למניינם). עם תום השבעה, ביום הראשון הבא, החל להתברר כי קרע חל בין יחיאל זילבר ומקורביו לבין הרב משה שיק, בנו של האדמו"ר זצ"ל והאיש שהקדיש מזמנו ומרצו לטובת הקהילה ולמעון אביו המנוח. אבנר סלמה מיודענו משכבר עלה על הבמה והצהיר שהוא חלם חלום כאילו הרב משה שיק ואביו האדמו"ר רבו. לראייה נשלפו ההקלטות שיחיאל זילבר נטל לעצמו רשות להקליט עוד בחיי הרב. לפיכך דרש סלמה לסלק את הרב משה שיק מהקהילה. ואכן כך היה – משה שיק סולק מההנהגה. יחיאל זילבר ניצח במאבק הזה והצליח להביא לתוצאה המקווה בעיניו.

במקביל לדברים הללו נשלחו שתי נשים, שאחת מהן היא אשתו של אבנר סלמה הנזכר לעיל, והשנייה גברת עינת ריימונד שעוד ידובר בה רבות, לרבנית בארה"ב. מטרת השליחות הזאת היתה בבירור לגרום לרבנית לחתום על מסמך שבו היא מצהירה על כך שהיא מוותרת על כל רכושה בארץ ישראל ומעבירה אותו לרשות העמותה (עמותת "ישמח צדיק"). הרכוש הזה, כאמור, הובטח על ידי הרב לשני בניו של הרב משה קליש. הרבנית תפסה בתוך זמן קצר את מהות העניין וגירשה את שתי השליחות הללו מביתה, תוך שהיא דורשת מהן בתוקף שלא לחזור אליה לעולם. הן ניסו עוד פעם אחת, אבל לבסוף נואשו וחזרו כלעומת שבאו.

בהמשך הדברים מסתבכים מעט יותר וגולשים אל מעבר לפעולות פרוצדוראליות כאלה ואחרות. הדברים מגיעים לכדי הכפשות הדדיות, שאינן נטולות אינטרסים. למרבה הצער, הדברים מגיעים לידי כך שאדם אחד מאבד את חייו. אבל על הדברים הללו ידובר בפוסט הבא.

יחיאל זילבר, המקורב לרב ופעילותו בחיי הרב

מיהו יחיאל זילבר

אחד האנשים המרכזיים בכל סיפור המאבק הפנימי בקהילת ברסלב אשר ביבנאל הוא יחיאל זילבר. האיש הזה ליווה את הרב אליעזר שלמה שיק בתקופה משמעותית מאד בחייו שלו ובחיי קהילת חסידי ברסלב ביבנאל. האדון יחיאל זילבר הוא איש שיש לו את מה שנהוג לכנות "ראייה מערכתית". האיש הזה מתמחה בקריאה נכונה של המפה, בעיקר בכל מה שנוגע לפעילות עסקית. הוא יוזם, הוא מושך בחוטים אבל יכול לתת דחיפה הגונה כשצריך. מכל האנשים המתוארים במסכת הזאת, הוא בלא ספק המתוחכם והמפולפל ביותר, אבל בכך לא די. כאשר יחיאל זילבר פועל כנגד אדם אחר, הוא עשוי לפעול בקשיחות וללא רחם ולהשתמש גם באמצעים בלתי שגרתיים, שלא לומר פסולים, להשגת המטרות שלו. האיש הוא בעל לשון חלקה ויכול לשכנע גם מי שאמורים להיות מתנגדים נחרצים לדרכו, להצטרף אליו. כל התכונות הללו תבואנה לידי ביטוי בהמשך סיפור העלילה.

המעורבות של יחיאל זילבר בענייני הקהילה

האדון יחיאל זילבר נחשב במשך זמן רב למקורב לאדמו"ר זצ"ל במשך שנים הרבה. ואולם בענייני הקהילה ביבנאל היה מעורב אך ורק בעקיפין. הוא מעולם לא נטל חלק פעיל בהנהגת הקהילה ביבנאל ומעולם לא נשא בתפקיד רשמי כל שהוא בה. כך היה הדבר לאורך שנים. מחד גיסה השפעתו הייתה ניכרת, ומאידך גיסה ההשפעה הזאת עצמה לא באה לידי ביטוי אלא בעצות שהשפיעו על פעולות שנקט האדמו"ר מדי פעם בפעם. עם זאת, בכל פעם שנוצר משבר בקהילה, היה מגיע האדון יחיאל זילבר לאזור ומסייע בקבלת החלטות בנוגע לפעולות שיש לנקוט בהקשר לסוגיה או בעיה מסוימת.

אחיו של יחיאל זילבר, לעומת זאת, היה חלק מהקהילה והתגורר במקום. הדבר לא היה ראוי לאזכור, אלמלא סייע אותו אח לאדון יחיאל להפעיל מערכת ענפה של שידורים טלפוניים של השיעורים שהעביר המוהרא"ש לתלמידיו בארץ. הפעולה הזאת נועדה לכאורה להפיץ את תורתו של הרב ואת השיעורים שלו, וההצלחה שלה הייתה גדולה.

בהיותו של האדון יחיאל זילבר איש ממולח היודע כיצד לייצר מון יש מאין, הוא זיהה גם את הפוטנציאל הטמון בשימוש בשמו של המוהרא"ש לעשיית רווחים. האיש הזה היה מגיע מעת לעת אל האדמו"ר עם רעיון עסקי כל שהוא, ומנסה להוציא אותו מהכוח אל הפועל. ורעיונות, כאמור, לא חסרו לו. פעם הגיע זילבר אל הרב עם רעיון להדפיס את ברכת הבית עם תמונת הרב. הרעיון הזה עבד היטב והכניס כספים רבים לקופת הקהילה. זמן מה לאחר מכן בא האדון זילבר לרב עם רעיון חדש – מכירת בקבוקי יין הישועות שהרב בירך עליהם. הבקבוקים הללו נמכרו ליהודים מאמינים במחירים מופקעים. אחד הרעיונות הרווחיים ואולי הרווחי שבהם, היה עניין הקמעות. הדרך לשכנע את האדמו"ר לשתף פעולה הייתה תמיד אחת – האפשרות להכניס כספים לקופת הקהילה. האדמו"ר השתכנע וכתב קמע, שבו נאמר שמי שמחזיק בו יישמר מכל רע. הקמע עצמו הודפס בעותקים רבים תמורת אגורות בודדות לכל יחידה. הקמעות הללו נמכרו לתלמידים בשמונה עשר שקלים חדשים (ח"י שקלים). התלמידים הפיצו את הקמעות הללו תמורת מחירם גבוהים בהרבה.

זה המקום לציין שחלק ניכר מהפעילות הכלכלית והרווחים שייצר האדון יחיאל זילבר, התבצע באמצעות גופים פרטיים ולא בעצמו. בחלק ניכר מהמקרים התבצעו כל הפעולות בלא רישום כל שהוא ובלא שהפעילות הזאת דווחה לאיש, ורשויות המס של מדינת ישראל בכלל זה. אם וכאשר נדרש יחיאל זילבר להנפיק קבלות, הוא עשה זאת באמצעות חברות פרטיות של משפחתו. עם זאת, ולמען הצדק, חשוב לומר כי אף אחת מהפעולות לא בוצעה באמצעות עמותות של הקהילה. כך שגם אם הייתה הסתבכות כל שהיא, היא הייתה פוסחת על הקהילה ביבנאל ועל האדמו"ר.

חלק מהכספים שהרוויח יחיאל זילבר באמצעות הפעולות הללו הוא שלשל לכיסו. חלק אחר הוא העביר למטרות של הקהילה, על פי שיקול דעתו. לעיתים, בעקבות בקשה אישית של המוהרא"ש, העביר האדון זילבר כספים לקהילה נוסף על אלה שהועברו ביזמתו.

השימוש בשמו של הרב למטרות רווח

אחד הדברים שהאדון יחיאל זילבר הבין לפני כל האחרים בקהילה היה, ששמו של האדמו"ר יהיה שווה ממון רב לאחר מותו, אולי אפילו יותר משוויו בימי חייו של האדמו"ר. לפיכך הוא עשה מספר פעולות, שהחשיבות הכלכלית שלהן הובנה רק בדיעבד:

• שיעורים מוקלטים של המוהרא"ש: האדון יחיאל זילבר דאג לאורך תקופה ארוכה להקליט כל שיעור של האדמו"ר. חלק גדול של השיעורים הללו הוקלט באמצעות המערך של שיעורים טלפוניים שהוזכר לעיל והופעל, כאמור, באמצעות אחיו של זילבר שהיה חלק מהקהילה. חלק אחר מהשיעורים צולם והוקלט, אם בידי זילבר עצמו או שלוחיו ואם בידי אחרים. יחיאל זילבר נהג גם לקנות קלטות ישנות של הרב, כמו גם צילומים ותמונות ישנות שלו. 
• פעילות סביב קבר האדמו"ר: הפעולה החשובה ביותר מבחינה כלכלית שביצע האדון יחיאל זילבר הייתה סביב קבר האדמו"ר. גם הפעילות הזאת נבעה מהתפיסה ששמו של הרב יהיה שווה הרבה יותר לאחר מותו. האדון זילבר ידע בבירור שהאדמו"ר ביקש להיקבר ביבנאל. עוד לפני שאחרים תפסו את משמעות העניין, הוא החל לרכוש שטחי אדמה חקלאיים וחלקות מסביב לבית הקברות ביבנאל, שבו עתיד היה האדמו"ר להיקבר. במקביל, החל האיש לגלות מעורבות יתרה בענייניו הפנימיים של הישוב. הוא קשר קשרי ידידות ואמון עם ראש המועצה והעמיד לרשותו את אנשי שלולו במועצה. באמצעות כל אלה חשב זילבר להגדיל את ההשפעה שלו על יושב ראש המועצה. וזאת, במטרה להפשיר את השטחים החקלאיים לבנייה.

בימים שלפני פטירתו של הרב, הגיע אליו האדון יחיאל זילבר. הוא נכנס לרב והחל לדבר על ליבו להעביר גם את הנכסים של חברת "אש בלב קודש" שבה עוד ידובר, לרשות הקהילה. מדובר בשני שטחים בסמוך לבית הכנסת, שיועדו מלכתחילה לבניית דירות מגורים לתלמידי הישיבה. לאחר לחצים, הסכים הרב לכתוב מכתב "לכל מאן דבעי", המצהיר על רצונו של הרב שהמבנים הללו יהיו לשימוש הקהילה.

זה המקום לציין כי האדון יחיאל זילבר היה מיודד, בדרך כלל, עם בנו של האדמו"ר, הרב משה. הוא שמר עם הרב משה על קשר גם כשהרב משה עזב את הקהילה בפעם הראשונה והלך לעשות לביתו. הוא אף דיבר על ליבו של הרב משה לחזור לקהילה. ואולם בעוד הרב שוכב על ערש דווי החל זילבר לזמר זמירות אחרות הפוגעות בשמו הטוב של הרב משה. זאת בעוד בנו של האדמו"ר נמצא ביבנאל ופועל בשליחות האדמו"ר עצמו. גם לעובדה הזאת תהיה משמעות רבה מאד, בהמשך הדברים.

ביום שישי י"ז בשבט ה'תשע"ה, (26.02.2015 למניינם), הלך המוהרא"ש, הרב אליעזר שלמה שיק, לעולמו. מה אירע לאחר השבעה? מה הייתה המטרה מאחורי כל הפעולות שנקט יחיאל זילבר?

החלק הבא של הסיפור יעסוק באירועים שלאחר מות האדמו"ר ולאחר השבעה. מדובר באירועים מצערים, שרב הכאב רק לחשוב עליהם. גם כאן נטל לאדון יחיאל זילבר חלק חשוב, אם במישרין ואם בעקיפין. אבל על האירועים הללו נדבר בחלק הבא של הסיפור.

אבנר סלמה, האיש וחלקו בפרשת קהילת ברסלב ביבנאל

הקדמה

מרגע שהתחילה ההתיישבות של חסידי ברסלב ביבנאל, דאג האדמו"ר הרב אליעזר שלמה שיק לרווחתם של בני הקהילה, על כל המשתמע מכך. הצדיק מיבנאל טרח רבות והשיג תרומות כספיות נכבדות ממקורות שונים. בין השאר רתם הרב ידידים, חברים ומכרים שהיו לו בחו"ל לצורך העניין. הרב שיק שם לו למטרה לספק לכל חברי הקהילה שלו די צרכם, על מנת שיתפנו לדבר החשוב באמת – עבודת השם יתברך. בנוסף, קנה הרב שיק שטח אדמה גדול. על חלקו הקדמי של השטח בנה המוהרא"ש את ביתו ואת בית הכנסת של הקהילה. כל זאת מכספו האישי. הן האדמה והן המבנים שעליה נרשמו על שמו של הרב ולא על שם הקהילה או מי מבניה וגם לא על שם עמותה כל שהיא. בתחילה היה מדובר במבנה קטן, אבל בהמשך הוא הורחב. אלא שבתוך תקופה לא ארוכה, התברר שגם המבנה המורחב לא הצליח לענות על הצרכים של הקהילה, שהלכה והתרחבה במהירות. המוהרא"ש דחף ולחץ בכל כוחו, עד שהתקבלו האישורים הדרושים לבניית מבנה גדול. חלום היה לו, לרב אליעזר שלמה שיק, שבית הכנסת שייבנה במקום ישרת את בני כל העדות והחוגים ביהדות.

אבנר סלמה נכנס לתמונה 

כל הדברים הללו לא היו נכתבים כאן, אלמלי האדם שנכנס בשלב הזה לתמונה. לאדם הזה קראו אבנר סלמה. האיש הזה היה אחראי על הבינוי באותה התקופה. בתוקף תפקידו ניהל אבנר סלמה את כל העניינים מול הקבלן. דה עקה, שהדברים לא נוהלו בצורה הנכונה. הקבלן, שקיבל מראש סכום כסף נכבד, ברח יום אחד בעודו מותיר את המבנה בחצי הדרך. הוא לא השלים את הבנייה, אבל גם לא אבה להחזיר את הכסף. המוהרא"ש הצטער מאד על הדבר והצטער מאד על שנתן אמון באבנר סלמה. גם המחליף שאמור היה להמשיך מהמקום שבו נפסקה הבנייה, אדם בשם רמי מיכאלי, נחשד ע"י הקהילה בגנבת כספים שנועדו להשלמת הבנייה. אבל זה כבר נושא שיטופל בפעם אחרת.

בשנת 2002 הוקמה עמותה חדשה בשם "ישמח צדיק" המטרה של העמותה הזאת היתה התרומות לעמותה הזאת הגיעו מהוראות קבע שעליהן חתמו רבים מחברי הקהילה. מהותן היתה תשלום חודשי עבור שימוש במקווה. חלק אחר מהסכומים שנכנסו לחשבון העמותה הגיע ממקורות אחרים, כתרומה. סך כל ההכנסה החודשית של העמותה עמד על כעשרים אלף שקלים חדשים בחודש. ההכנסות הללו נשארו בחשבון העמותה כפיקדון ואילו ההוצאות השוטפות של בית הכנסת שולמו על ידי גבאי צדקה מתנדבים. אחד מהם היה אדם בשם עמוס דיין. השני היה לא אחר מאשר בנו של מיודענו אבנר סלמה. השניים טיפלו בקופות הצדקה שגם בהן שמו אנשי הקהילה את כספם. לכשנוצר מצב שבו לא הספיקו הסכומים שנאספו לכיסוי ההוצאות, היה בנו של אבנר סלמה הולך יחד עם עמוס דיין, לאדמו"ר. האדמו"ר היה מבקש מחברי הקהילה לתרום קצת יותר, וחוזר חלילה.

בינתיים המשיכו התסבוכות המשפטיות להיערם – הן כנגד הקבלן שברח, הן כנגד אדון מיכאלי שנחשד ע"י הקהילה בגנבת כספיה והן מול הרשויות, בגין טענות לבנייה בלתי חוקית. ואם בכך לא די, נאלץ האדמו"ר להימנע מלהגיע לארץ ישראל ולטפל בכל אלה. זאת בעקבות אחריותו לכאורה לעבירות פליליות שונות של חברי הקהילה כנגד תושבים ותיקים וכן בגין התגברות התופעה של נישואי קטינים בקהילה.

מינוי הרב משה למנהל הקהילה 

הרב מינה את בנו, הרב משה, למנהל הקהילה. אחד מצעדיו הראשונים של הרב משה, היודע דבר וחצי דבר על ניהול כספי, היה להעביר לפיקוח ישיר שלו את נושא גיוס הכספים, איסוף קופות הצדקה וטיפול שוטף בתחזוקת המבנים. על אלה היו אחראים, כאמור, בנו של אבנר סלמה ועמוס דיין. בעיות שנמשכו שנים נפתרו במהירות ובקלות יחסית, מה שהעלה חשדות שהתמשכות הסכסוכים היתה מכוונת ונבעה מאינטרסים אישיים. גם הסכומים שנתרמו עלו בצורה משמעותית, כתוצאה מארגון טוב ויעיל של הרב משה. בנו של הרב פרש לאחר זמן מה מניהול הקהילה, לאחר שאי אילו אנשים הוציאו דיבתו רעה, הן בקהילה והן בעיני הצדיק מיבנאל. חלקו של הרב משה בפרשה עוד יסופר. מה שחשוב לדעת כאן היא העובדה שהרב משה פרש פעם אחת וחזר בשנת 2013 לנהל את הקהילה, שוב על פי בקשת המוהרא"ש. הוא שימש בתפקיד הזה עד מותו של הרב.

האירועים עם תום השבעה על האדמו"ר 

עם תום השבעה, במהלך אירוע השבעה, חזר אבנר סלמה לתמונה אחרי שנים שבהם שבת לכאורה מפעילות ושמו לא נשמע. כאילו לא די בכל הרעה שהביא על הקהילה, עשה האדון סלמה עוד דבר אחד. הוא חבר לאדון יחיאל זילבר, שבו עוד ידובר רבות. האיש הזה היה יועצו של האדמו"ר במשך תקופה לא קטנה, ולעיתים פעל בשמו לפתרון בעיות בקהילה אשר ביבנאל. בדרך כלל התיימר האיש להיות ידידו של הרב משה, בנו של האדמו"ר. אבל בעוד הרב שוכב על ערש דווי, הפך לפתע את עורו ופעל ללא לאות במטרה למנוע מהרב משה ליטול על עצמו את ניהול הקהילה.

במהלך אירוע השבעה, כאמור, עלה האדון אבנר סלמה על השולחן וסיפר סיפור על חלום שחלם כביכול ובו הוא ראה שהרב משה רצח אל אביו. אבנר סלמה דנן טען ששמע ממקורות מוסמכים שהרב משה פעל נגד אביו בצורות שונות. הוא טען שיש להרחיק את הרב משה ואת איש סודו ויד ימינו, אברהם טובול, מהקהילה.

מתברר שהדברים הללו, שיצאו מפיו של אדם שלרוב לא הביא תועלת מרובה לקהילה, היו רק תחילת מסכת ההתנכלויות וההשמצות שעבר הרב משה יחד עם אברהם טובול. על מנת לחזק את הרושם שהסבו דבריו של האדון אבנר סלמה, הופיעו לפתע הקלטות שונות ומשונות של האדמו"ר כשהוא אומר דברים רעים על בנו. הדברים הללו, יש לומר, נאמרו בעידנא דריתחא, כשהאדמו"ר כעס על בנו בעקבות סכסוך משפחתי כל שהוא. הסכסוך חלף עבר מהעולם, אבל ההקלטה של הדברים נותרה, ושמשה קרדום לחפור בו בידי יחיאל זילבר. הנה כי כן, עשה אבנר סלמה עוד שירות דוב לקהילה הקטנה של חסידי ברסלב ביבנאל.

ההשפעה של הדברים שאמר אבנר סלמה עשתה את שלה, ובמשך זמן לא קצר ירדה קרנו של הרב משה בעיני חלק ניכר מחברי הקהילה ביבנאל. ומי שלא הלך בתלם – היו שדאגו לכך שיעשו זאת באמצעים שונים ומשונים. הדברים הגיעו לכדי כך, שביום השלושים לפטירתו של המוהרא"ש, נמנע מהרב משה להגיע לקבר אבין ביבנאל. בהמשך היתה התדיינות ענפה בין הצדדים, אך לא זה המקום לתאר אותה.

נכון להיום הגיש הרב משה יחד עם אברהם טובול ואברהם טרייסמן, גבאי הקהילה במשך שלושים שנה, תביעת דיבה נגד ארבעה אנשים בקהילה, האחראים על הפצת שמועות שקריות כנגד הרב משה וכנגדם.

אבנר סלמה כשל בטיפול בענייני הקהילה מול קבלן בנייה וגרם לאבדן של ממון רב. האיש הזה גם טיפל בצורה חסרת אחריות בקופות הצדקה של הקהילה. בנוסף לכל אלה, הוא טיפל בצורה לקויה בתחזוקת המבנים לאחר שבנייתם הסתיימה. ואם בכך לא די, פעל מייד בתום השבעה על מות האדמו"ר כנגד בנו של האדמו"ר עצמו. כל זאת בשל מניעים לא ברורים ותוך שהוא משרת אינטרסים שלא ממין העניין. האם אמר את מילתו האחרונה? אין לדעת בשלב הזה. אבל העובדות מדברות בעד עצמן.