יחיאל זילבר ופעולותיו לאחר מות הרב

המוהרא"ש יחד עם נכדו.

במהלך חודש דצמבר 2014, עשה האדמו"ר, הרב אליעזר שלמה שיק, צעד שבדיעבד ניתן לומר שהשפיע על כל מהלך העניינים לעתיד לבוא. האדמו"ר ואשתו חתמו על צוואות הדדיות, שבהן הורישו איש לרעותו את כל הרכוש שנצבר. בצוואה הזאת, הורישו המוהרא"ש  ואשתו הרבנית את כל רכושם אשר בארץ ישראל לשני בניו של הרב משה שיק, שהיו נכדיו האהובים של האדמו"ר. הצדיק מיבנאל אמר לא פעם בנסיבות שונות ולאנשים רבים, כי הוא רואה את שני הנכדים הללו כיורשים שלו. הוא דיבר שבחם לעיתים קרובות ותמונתם היתה מונחת על יד מיטתו. נאמן לדבריו ולהבטחתו, הוא ואשתו הרבנית חתמו על צוואה ברוח זו. אלא שהצוואה כאמור לא היתה הראשונה. לפני כן התקיימה צוואה קודמת, שגם בה היורשים היו אותם שתי נכדים. ואולם מסיבות כאלו ואחרות הוחלט לכתוב צוואה חדשה. בצוואה שנחתמה בדצמבר שנת 2014, כשלושה חודשיםו לפני מות האדמו"ר, מונה בנו של הרב, הרב משה שיק, למנהל העיזבון. 

במהלך השנים האחרונות לפני מותו, העביר האדמו"ר כספים שהיו לו בחשבונות בנק בארה"ב לישראל. האדמו"ר קנה באמצעות הכספים הללו נכסים נוספים ביבנאל. הוא קנה שני שטחי נדל"ן גדולים בסמוך לבית הכנסת של הקהילה ביבנאל. על אחד מהשטחים הללו הוחל בבניית ארבעה מבנים, שייעודם העיקרי היה לשמש מבנים לצורך פעילות הנוער ביבנאל. באמצעות הכספים שהביא האדמו"ר מארה"ב נפתחה גם חנות למוצרי יודאיקה, "בשם ברסלב סנטר" שמה, שמכרה חפצי יודאיקה וכן את כל ספריו של המוהרא"ש למפיצים וללקוחות פרטיים. כל הפעולות הללו בוצעו באמצעות חברה בבעלות האדמו"ר, בשם "אש בלב קודש בע"מ". 

האירועים מרגע שהתבררה מחלתו של הרב

כאשר התברר כי הרב חלה במחלה קשה ושוכב על ערש דווי, החלו האירועים להתגלגל במהירות. רק מי שיכול היה לעקוב אחרי קצב ההתרחשויות היה יכול להבין את ההשתלשלות ולהגיב בהתאם. שוב, האדון זילבר היה הראשון להגיב להתרחשויות. אחד הדברים שסייעו לו מאד היתה מריבה שנתגלעה בין האדמו"ר לבין בנו, הרב משה שיק. היתה זאת מריבה פנימית מהסוג העלול להתגלע חס וחלילה בתוך כל משפחה. האדמו"ר, בצר לו, התקשר ליחיאל זילבר ותינה בפניו את צרותיו. האדמו"ר לא ידע ולא יכול היה לדעת שהשיחה הזאת, כמו גם שיחות אחרות שהיו ליחיאל זילבר עם הרב, הוקלטה. בהקלטה נשמע המוהרא"ש אומר דברים קשים כנגד בנו, מסוג הדברים הנאמרים בעידנא דריתחא. זה המקום להוסיף שהאדון יחיאל זילבר, שלכאורה היה מקורב ומיודד עם הרב משה שיק, החל בתקופה האחרונה לפני מות האדמו"ר, לדבר בגנותו של משה שיק ולהוציא דיבתו רעה בעיני הרב.

ביום ראשון בשבוע שלפני מותו ביקש הרב מבנו, הרב משה שיק, לנסוע ליבנאל ולטפל שם בענייני הקבורה. הרב משה הסכים, בלית ברירה. במהלך ההיעדרות של הרב משה שיק, הגיע מר יחיאל זילבר אל הרב ודיבר על ליבו בנושאים שונים. זאת למרות שהרב ביקש להימנע מלהתראות איתו. יחיאל זילבר משכנע את הרב למנות את אשר טולדנו למנכ"ל העמותות ביבנאל. זאת, ככל הנראה, לאחר שהוא דיבר קודם לכן על ליבו של טולדנו ושכנע אותו לשתף פעולה. כאמור, יחיאל זילבר הוא בעל לשון חלקלקה ויכולת שכנוע מרשימה.

כארבעה ימים לפני מותו שכנע יחיאל זילבר את האדמו"ר לכתוב מכתב "לכל מאן דבעי". במכתב הזה כותב הרב הצהרה לכאורה, שהוא מעוניין בכך שהמבנים ימשיכו לשרת את הקהילה ולא יימכרו. בהמשך הוצג המכתב הזה לבית המשפט כאלו שהיה מדובר בצוואה חדשה, הסותרת את צוואת האדמו"ר להוריש הכול לנכדיו.

פטירת האדמו"ר, ההלוויה והאירועים שלאחריה

ביום שישי י"ז בשבט ה'תשע"ה, הלך הרב הנערץ המוהרא"ש לעולמו. הוא נקבר ביום ראשון י"ט בשבט, (08.02.2015 למניינם). עם תום השבעה, ביום הראשון הבא, החל להתברר כי קרע חל בין יחיאל זילבר ומקורביו לבין הרב משה שיק, בנו של האדמו"ר זצ"ל והאיש שהקדיש מזמנו ומרצו לטובת הקהילה ולמעון אביו המנוח. אבנר סלמה מיודענו משכבר עלה על הבמה והצהיר שהוא חלם חלום כאילו הרב משה שיק ואביו האדמו"ר רבו. לראייה נשלפו ההקלטות שיחיאל זילבר נטל לעצמו רשות להקליט עוד בחיי הרב. לפיכך דרש סלמה לסלק את הרב משה שיק מהקהילה. ואכן כך היה – משה שיק סולק מההנהגה. יחיאל זילבר ניצח במאבק הזה והצליח להביא לתוצאה המקווה בעיניו.

במקביל לדברים הללו נשלחו שתי נשים, שאחת מהן היא אשתו של אבנר סלמה הנזכר לעיל, והשנייה גברת עינת ריימונד שעוד ידובר בה רבות, לרבנית בארה"ב. מטרת השליחות הזאת היתה בבירור לגרום לרבנית לחתום על מסמך שבו היא מצהירה על כך שהיא מוותרת על כל רכושה בארץ ישראל ומעבירה אותו לרשות העמותה (עמותת "ישמח צדיק"). הרכוש הזה, כאמור, הובטח על ידי הרב לשני בניו של הרב משה קליש. הרבנית תפסה בתוך זמן קצר את מהות העניין וגירשה את שתי השליחות הללו מביתה, תוך שהיא דורשת מהן בתוקף שלא לחזור אליה לעולם. הן ניסו עוד פעם אחת, אבל לבסוף נואשו וחזרו כלעומת שבאו.

בהמשך הדברים מסתבכים מעט יותר וגולשים אל מעבר לפעולות פרוצדוראליות כאלה ואחרות. הדברים מגיעים לכדי הכפשות הדדיות, שאינן נטולות אינטרסים. למרבה הצער, הדברים מגיעים לידי כך שאדם אחד מאבד את חייו. אבל על הדברים הללו ידובר בפוסט הבא.