יחיאל זילבר, המקורב לרב ופעילותו בחיי הרב

מיהו יחיאל זילבר

אחד האנשים המרכזיים בכל סיפור המאבק הפנימי בקהילת ברסלב אשר ביבנאל הוא יחיאל זילבר. האיש הזה ליווה את הרב אליעזר שלמה שיק בתקופה משמעותית מאד בחייו שלו ובחיי קהילת חסידי ברסלב ביבנאל. האדון יחיאל זילבר הוא איש שיש לו את מה שנהוג לכנות "ראייה מערכתית". האיש הזה מתמחה בקריאה נכונה של המפה, בעיקר בכל מה שנוגע לפעילות עסקית. הוא יוזם, הוא מושך בחוטים אבל יכול לתת דחיפה הגונה כשצריך. מכל האנשים המתוארים במסכת הזאת, הוא בלא ספק המתוחכם והמפולפל ביותר, אבל בכך לא די. כאשר יחיאל זילבר פועל כנגד אדם אחר, הוא עשוי לפעול בקשיחות וללא רחם ולהשתמש גם באמצעים בלתי שגרתיים, שלא לומר פסולים, להשגת המטרות שלו. האיש הוא בעל לשון חלקה ויכול לשכנע גם מי שאמורים להיות מתנגדים נחרצים לדרכו, להצטרף אליו. כל התכונות הללו תבואנה לידי ביטוי בהמשך סיפור העלילה.

המעורבות של יחיאל זילבר בענייני הקהילה

האדון יחיאל זילבר נחשב במשך זמן רב למקורב לאדמו"ר זצ"ל במשך שנים הרבה. ואולם בענייני הקהילה ביבנאל היה מעורב אך ורק בעקיפין. הוא מעולם לא נטל חלק פעיל בהנהגת הקהילה ביבנאל ומעולם לא נשא בתפקיד רשמי כל שהוא בה. כך היה הדבר לאורך שנים. מחד גיסה השפעתו הייתה ניכרת, ומאידך גיסה ההשפעה הזאת עצמה לא באה לידי ביטוי אלא בעצות שהשפיעו על פעולות שנקט האדמו"ר מדי פעם בפעם. עם זאת, בכל פעם שנוצר משבר בקהילה, היה מגיע האדון יחיאל זילבר לאזור ומסייע בקבלת החלטות בנוגע לפעולות שיש לנקוט בהקשר לסוגיה או בעיה מסוימת.

אחיו של יחיאל זילבר, לעומת זאת, היה חלק מהקהילה והתגורר במקום. הדבר לא היה ראוי לאזכור, אלמלא סייע אותו אח לאדון יחיאל להפעיל מערכת ענפה של שידורים טלפוניים של השיעורים שהעביר המוהרא"ש לתלמידיו בארץ. הפעולה הזאת נועדה לכאורה להפיץ את תורתו של הרב ואת השיעורים שלו, וההצלחה שלה הייתה גדולה.

בהיותו של האדון יחיאל זילבר איש ממולח היודע כיצד לייצר מון יש מאין, הוא זיהה גם את הפוטנציאל הטמון בשימוש בשמו של המוהרא"ש לעשיית רווחים. האיש הזה היה מגיע מעת לעת אל האדמו"ר עם רעיון עסקי כל שהוא, ומנסה להוציא אותו מהכוח אל הפועל. ורעיונות, כאמור, לא חסרו לו. פעם הגיע זילבר אל הרב עם רעיון להדפיס את ברכת הבית עם תמונת הרב. הרעיון הזה עבד היטב והכניס כספים רבים לקופת הקהילה. זמן מה לאחר מכן בא האדון זילבר לרב עם רעיון חדש – מכירת בקבוקי יין הישועות שהרב בירך עליהם. הבקבוקים הללו נמכרו ליהודים מאמינים במחירים מופקעים. אחד הרעיונות הרווחיים ואולי הרווחי שבהם, היה עניין הקמעות. הדרך לשכנע את האדמו"ר לשתף פעולה הייתה תמיד אחת – האפשרות להכניס כספים לקופת הקהילה. האדמו"ר השתכנע וכתב קמע, שבו נאמר שמי שמחזיק בו יישמר מכל רע. הקמע עצמו הודפס בעותקים רבים תמורת אגורות בודדות לכל יחידה. הקמעות הללו נמכרו לתלמידים בשמונה עשר שקלים חדשים (ח"י שקלים). התלמידים הפיצו את הקמעות הללו תמורת מחירם גבוהים בהרבה.

זה המקום לציין שחלק ניכר מהפעילות הכלכלית והרווחים שייצר האדון יחיאל זילבר, התבצע באמצעות גופים פרטיים ולא בעצמו. בחלק ניכר מהמקרים התבצעו כל הפעולות בלא רישום כל שהוא ובלא שהפעילות הזאת דווחה לאיש, ורשויות המס של מדינת ישראל בכלל זה. אם וכאשר נדרש יחיאל זילבר להנפיק קבלות, הוא עשה זאת באמצעות חברות פרטיות של משפחתו. עם זאת, ולמען הצדק, חשוב לומר כי אף אחת מהפעולות לא בוצעה באמצעות עמותות של הקהילה. כך שגם אם הייתה הסתבכות כל שהיא, היא הייתה פוסחת על הקהילה ביבנאל ועל האדמו"ר.

חלק מהכספים שהרוויח יחיאל זילבר באמצעות הפעולות הללו הוא שלשל לכיסו. חלק אחר הוא העביר למטרות של הקהילה, על פי שיקול דעתו. לעיתים, בעקבות בקשה אישית של המוהרא"ש, העביר האדון זילבר כספים לקהילה נוסף על אלה שהועברו ביזמתו.

השימוש בשמו של הרב למטרות רווח

אחד הדברים שהאדון יחיאל זילבר הבין לפני כל האחרים בקהילה היה, ששמו של האדמו"ר יהיה שווה ממון רב לאחר מותו, אולי אפילו יותר משוויו בימי חייו של האדמו"ר. לפיכך הוא עשה מספר פעולות, שהחשיבות הכלכלית שלהן הובנה רק בדיעבד:

• שיעורים מוקלטים של המוהרא"ש: האדון יחיאל זילבר דאג לאורך תקופה ארוכה להקליט כל שיעור של האדמו"ר. חלק גדול של השיעורים הללו הוקלט באמצעות המערך של שיעורים טלפוניים שהוזכר לעיל והופעל, כאמור, באמצעות אחיו של זילבר שהיה חלק מהקהילה. חלק אחר מהשיעורים צולם והוקלט, אם בידי זילבר עצמו או שלוחיו ואם בידי אחרים. יחיאל זילבר נהג גם לקנות קלטות ישנות של הרב, כמו גם צילומים ותמונות ישנות שלו. 
• פעילות סביב קבר האדמו"ר: הפעולה החשובה ביותר מבחינה כלכלית שביצע האדון יחיאל זילבר הייתה סביב קבר האדמו"ר. גם הפעילות הזאת נבעה מהתפיסה ששמו של הרב יהיה שווה הרבה יותר לאחר מותו. האדון זילבר ידע בבירור שהאדמו"ר ביקש להיקבר ביבנאל. עוד לפני שאחרים תפסו את משמעות העניין, הוא החל לרכוש שטחי אדמה חקלאיים וחלקות מסביב לבית הקברות ביבנאל, שבו עתיד היה האדמו"ר להיקבר. במקביל, החל האיש לגלות מעורבות יתרה בענייניו הפנימיים של הישוב. הוא קשר קשרי ידידות ואמון עם ראש המועצה והעמיד לרשותו את אנשי שלולו במועצה. באמצעות כל אלה חשב זילבר להגדיל את ההשפעה שלו על יושב ראש המועצה. וזאת, במטרה להפשיר את השטחים החקלאיים לבנייה.

בימים שלפני פטירתו של הרב, הגיע אליו האדון יחיאל זילבר. הוא נכנס לרב והחל לדבר על ליבו להעביר גם את הנכסים של חברת "אש בלב קודש" שבה עוד ידובר, לרשות הקהילה. מדובר בשני שטחים בסמוך לבית הכנסת, שיועדו מלכתחילה לבניית דירות מגורים לתלמידי הישיבה. לאחר לחצים, הסכים הרב לכתוב מכתב "לכל מאן דבעי", המצהיר על רצונו של הרב שהמבנים הללו יהיו לשימוש הקהילה.

זה המקום לציין כי האדון יחיאל זילבר היה מיודד, בדרך כלל, עם בנו של האדמו"ר, הרב משה. הוא שמר עם הרב משה על קשר גם כשהרב משה עזב את הקהילה בפעם הראשונה והלך לעשות לביתו. הוא אף דיבר על ליבו של הרב משה לחזור לקהילה. ואולם בעוד הרב שוכב על ערש דווי החל זילבר לזמר זמירות אחרות הפוגעות בשמו הטוב של הרב משה. זאת בעוד בנו של האדמו"ר נמצא ביבנאל ופועל בשליחות האדמו"ר עצמו. גם לעובדה הזאת תהיה משמעות רבה מאד, בהמשך הדברים.

ביום שישי י"ז בשבט ה'תשע"ה, (26.02.2015 למניינם), הלך המוהרא"ש, הרב אליעזר שלמה שיק, לעולמו. מה אירע לאחר השבעה? מה הייתה המטרה מאחורי כל הפעולות שנקט יחיאל זילבר?

החלק הבא של הסיפור יעסוק באירועים שלאחר מות האדמו"ר ולאחר השבעה. מדובר באירועים מצערים, שרב הכאב רק לחשוב עליהם. גם כאן נטל לאדון יחיאל זילבר חלק חשוב, אם במישרין ואם בעקיפין. אבל על האירועים הללו נדבר בחלק הבא של הסיפור.